"השפה של עמיחי היא שפה שמשלבת במפלס אחד אינטימיות, שיחת רעים, קול נמוך, שיחה בשניים לאור מנורת השינה במיטה, עם המונומנטים הגדולים – התנ"ך, סידור התפילה, המיסטיקה היהודית. וכל זאת הוא עושה בעזרת איזו אירוניה דקה, לפעמים עוקצנית."...כשאנחנו קוראים עמיחי, אנחנו חשים כאילו הוא כותב אצלנו במטבח או בחדר הילדים, או בחדר המיטות, או בגינה או בסלון."...עמיחי הוא מאותם אנשים שמזכירים לנו שתרבות ישראל לא גרה בבית כנסת ולא גרה בקברים קדושים, אלא גרה בשפה שלנו, לדורותיה... ומבחינה זאת, עמיחי היה גם בן בית וגם בעל בית בתרבות העברית." (עמוס עוז, יהודה עמיחי, מהפכן ובעל בית, מתוך בעצם יש כאן שתי מלחמות, עמודים 81-79, הוצאת כתר 2002) שיריו של יהודה עמיחי (וירצבורג, 3 במאי 1934 – ירושלים, 22 בספטמבר 2000) משקפים חיים אינטנסיביים ועתירי קונפליקטים, והם טעונים חושניות והומור. "אינני משורר, אני אדם הכותב שירים." כך הוא תיאר את עצמו, וכך יש להבין את שיריו ואת כלל יצירתו הספרותית.הספר מציע היכרות עם חייו ועם יצירתו, ומכיל בצד ציוני דרך אוטוביוגרפיים וגם חיבורים של חוקרי ספרות, סופרים והיסטוריונים על היבטים שונים בשירתו.ספר המקור יצא בגרמניה ותורגם לעברית עם התאמה לקהל הישראלי ותוספות שונות כמו פתח הדבר שכתב המשורר רוני סומק וסוף דבר מאת הסופר מאיר שלו, שבחר לסיים את הספר בסיפורו האישי והמרגש על יהודה עמיחי בסוף ימיו. באדיבות חנה סוקולוב-עמיחי, הוכנסו גם כמה בתי שיר, טיוטות ראשונות לשירים שלא הושלמו, שנמצאו בעיזבונו של המשורר. בין מלחמה לאהבה – המשורר יהודה עמיחי הוא ספר מגוון מאוד וללא ספק ימצאו בו עניין אוהבי שירתו של עמיחי, קוראים המתוודעים אליו לראשונה, אנשי אקדמיה וסטודנטים וכן תלמידי ספרות בבתי ספר תיכוניים. שיריו הנפלאים משבצים את המאמרים שבספר ומעמיקים את ההיכרות איתו ועם יצירתו, דרך שבילי חייו.